פסק-דין בתיק רע"צ 51824-06-13

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל (מר מוהנד ח'לאילה), מיום 18.3.13 (ולא כפי שנרשם בבקשה), בתיק מס' 08-04897-11-2, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש (להלן - החייב) להכריז עליו חייב מוגבל באמצעים וכן על החלטה מיום 20.6.13 לפיה נדחתה בקשת החייב לעיון מחדש בהחלטה מיום 18.3.13.

המבקש עותר לראות את מועד ההחלטה בבקשה לעיון מחדש כמועד הקובע להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 18.3.13 ולחלופין עותר להאריך לו המועד להגשת בקשת רשות הערעור. 

ביום 14.3.13 הגיש המבקש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים לאחר שנדחתה בקשתו לאיחוד תיקים. בבקשה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים טען כי יכולת ההחזר החודשי שלו הינה בגובה 200 ש"ח לחודש בשים לב למצבו הבריאותי, המשפחתי והכלכלי. עוד ציין כי אשתו מקבל קצבת נכות אולם עקב יחסיו הרעועים עמה מסרבת לשתף עמו פעולה ולמסור לו את הפרטים והמסמכים הדרושים.

בהחלטתו מיום 18.3.13 סקר כב' הרשם את הנתונים שהוצגו על ידי החייב בבקשתו ודחה את הבקשה בגין היעדר מקור מימון לצו התשלומים שיינתן בשים לב לגירעון החודשי המתמשך של המבקש וכן עקב אי הצגת מלוא המסמכים והנתונים הכספיים הנדרשים ובין היתר מסמכים אודות קצבת הנכות שמקבלת אשתו של החייב, בשים לב לכך שלא הייתה מניעה מלקבל נתונים אחרים אודות הוצאותיה.

ביום 17.6.13 הגיש החייב בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 18.3.13 אליה צרף מסמכים הנוגעים לקצבת הנכות של אשתו. החייב נימק הגשתם המאוחרת בכך שיחסיו עם אשתו שוקמו וכי משזכה לשיתוף פעולה מצדה בעניין זה עלה בידו להציג המסמכים המתאימים.

הבקשה לעיון מחדש נדחתה בהחלטה מיום 20.6.13 בשים לב לכך שלא הוצגו נסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה וכי עצם הצגת המסמכים אין בהם כדי לשנות את בסיס ההחלטה. עוד עמד כב' הרשם בהחלטתו על כך שבקשה לעיון מחדש אינה תחליף לערעור.

על שתי החלטות אלה מבקש החייב כי תינתן לו רשות לערער בבקשה שבפניי.

החייב טוען בבקשתו כי שרשרת ההחלטות שניתנו על ידי כב' הרשם בעניינו שגויות הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית מאחר ויש בהן כדי להחטיא את עצם תכלית הליכי ההוצאה לפועל והיא גביית החוב לטובת הזוכים. עוד נטען כי כב' הרשם לא הביא בחשבון את העובדות והנסיבות המיוחדות כפי שהוצגו על ידי החייב בבקשותיו ואף לא זימן את החייב לחקירת יכולת בפניו. 

ב"כ המשיב בהודעתו מיום 11.7.13 הותיר את בקשת רשות הערעור לשיקול דעת בית המשפט.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהחלטות כב' הרשם - דין הבקשה להידחות. 

להלן הנימוקים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום הינתנה או המצאתה לידי בעל הדין המבקש לערער עליה.

מעיון בבקשה שבפני עולה כי למעשה החייב מבקש לערער על ההחלטה מיום 18.3.13 וזאת באמצעות בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לעיון מחדש שהוגשה חודשים לאחר מכן.

בית המשפט העליון קבע ככלל:

"אם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם ".

(ר' רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, פורסם  בדינים עליון צ 628).

הדברים יפים למקרה שבפניי.

אין לאפשר לחייב להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם כפי שעשה ביום 17.6.13. ככל שהיו לחייב השגות על עצם ההחלטה מיום 14.3.13 היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד המתאים לכך ולא להביא להארכת המועדים באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה לעיון מחדש שאין בה ממש.

גם הבקשה להארכת מועד, שנתבקשה בהליך זה, נטענה בצורה סתמית ולאקונית מבלי שיהיה בה כדי לבסס עילה להארכת מועד הקבוע בחיקוק כנדרש על פי הדין.